פסק-דין בתיק ת"א 21485-01-10

1.     התובעת היא תאגיד רשום העוסק בין היתר בהשכרת רכבים לנהיגה עצמית בתנאי ליסינג. בעת הגשת התביעה הייתה התובעת נתונה בהליכי פרוק. התובעת הגישה תביעה בסדר דין מקוצר על סך 115,836 ש"ח כנגד הנתבעים. הנתבעת 1 (להלן: " הנתבעת") הייתה לקוחה של התובעת והנתבע 2 (להלן: " הערב") היה ערב לקיום התחייבויות הנתבעת כלפי התובעת. הצדדים הגיעו להסדר ולפיו ניתנה לנתבעים רשות להתגונן והתביעה עברה למסלול רגיל. על פי כתב התביעה, הנתבעת לא שילמה דמי שכירות בגין שתי מכוניות ששכרה ולכן הוגשה התביעה.

2.     הצדדים הגישו ראיות מטעמם, כאשר התובעת הגישה תצהיר של הגברת גלית אביגדורי, אחראית גביה וטיפול משפטי בתובעת אליה צירפה מסמכים, וכן חוות דעת של השמאי, מר משה ברקוביץ לעניין הנזקים שלטענת התובעת נגרמו למכוניות בתפיסתן. הנתבעת הגישה תצהיר של הערב אליו צורפו נספחים. שני העדים עמדו לחקירה נגדית. לאחר סיום ההוכחות הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

העובדות

3.     ביום 27.4.06 נחתם בין התובעת לבין הנתבעת הסכם שמספרו 10522874/8 (להלן: " ההסכם הראשון") לפיו שכרה הנתבעת מהתובעת מכונית מסוג סיטרואן, דגם ג'מפי, שנת ייצור 2006 (להלן: " המכונית הראשונה"). המכונית הראשונה נמסרה לידי הנתבעת ביום 8.5.06. בגין השימוש במכונית הראשונה התחייבה הנתבעת לשלם לתובעת 32 תשלומים חודשיים בסך של 4,436 ש"ח בתוספת מע"מ בכל 20 לחודש החל מיום 20.5.06 ובצירוף הפרשי הצמדה למדד, בנוסף לתשלום פיקדון בסך השווה ל 6 תשלומים חודשיים בסיסיים.

4.     ביום 20.1.08 נחתם בין התובעת לבין הנתבעת הסכם שמספרו 43190802/3 (להלן: " ההסכם השני") לפיו שכרה הנתבעת מהתובעת מכונית מסוג סיטרואן דגם ברלינגו שנת ייצור 2008 (להלן: " המכונית השנייה"). המכונית השנייה נמסרה לידי הנתבעת ביום 6.2.08. בגין השימוש במכונית השנייה התחייבה הנתבעת לשלם לתובעת 32 תשלומים חודשיים בסך של 3,568 ש"ח בתוספת מע"מ בכל 20 לחודש החל מיום 20.2.08 ובצירוף הפרשי הצמדה למדד בנוסף לתוספת דמי שכירות לשנה הראשונה בסך של 11,665 ש"ח.

5.     בגין השימוש במכונית הראשונה שילמה הנתבעת לתובעת 28 תשלומים מתוך 32 תשלומים בסך כולל של 140,532 ש"ח וכן סך של 24,704 ש"ח המהווה את הפקדון בסך השווה ל - 6 תשלומים חודשיים. בגין השימוש במכונית השניה שילמה הנתבעת לתובעת 8 תשלומים מתוך 32 תשלומים חודשיים בסך כולל של 32,160 ש"ח וכן סך של 13,589 ש"ח המהווה את התוספת לדמי השכירות לשנה הראשונה.

6.     אין מחלוקת כי הנתבעת חדלה לשלם לתובעת את התשלומים בגין השימוש במכוניות החל מאוקטובר 2008, דהיינו החל מהתשלום ה - 29 בגין המכונית הראשונה ומהתשלום ה-9 בגין המכונית השנייה. לפיכך הוגשה התביעה בגין התשלומים החודשיים לשתי מכוניות אלה.

7.     ביום 12.12.05 שכרה הנתבעת מהתובעת מכונית מסוג סיטרואן דגם ברלינגו, שנת ייצור 2006 (להלן: " המכונית השלישית"). ביום 19.9.06 שכרה הנתבעת מהתובעת מכונית מסוג פולקסווגן דגם קאדי שנת ייצור 2007 (להלן: " המכונית הרביעית").

8.     אין מחלוקת כי החל מחודש אוקטובר 2008 חדלה הנתבעת מלשלם את התשלומים החודשיים גם בגין המכונית השלישית והרביעית. בגין המכונית השלישית שולמו 33 תשלומים מתוך 36 תשלומים ובגין המכונית הרביעית שולמו 23 תשלומים מתוך 36 תשלומים. אולם בגין שתי מוכניות אלה לא תובעת התובעת בתיק זה.

9.     בחודש אוקטובר 2008 החזיקה הנתבעת גם ברכב מיצובישי אאוטלנדר שנת ייצור 2006 (להלן: " המיצובישי"). אין מחלוקת כי במהלך חודש אוקטובר 2008 נערכה פגישה בין הערב לבין מר דיויד לרר, נציג שיווק ומכירה מטעם התובעת (להלן: " המשווק") אשר כתוצאה ממנה נכתבו מסמכים בין הצדדים לסיום העסקאות בגין המכונית הראשונה, השלישית והמיצובישי (להלן: " כתבי סיום העסקה"). כתבי סיום העסקה נושאים תאריך 23.10.08 וחתומים על ידי הנתבעת בלבד. על פי כתבי סיום העסקה הנתבעת התחייבה להתקשר בעסקת שכירות חדשה בת 33 חודשים לרכב מסוג ניסאן קשקאי שנת ייצור 2009 (להלן: " הניסאן") בתשלומים חודשיים שווים של 4,219 ש"ח. עוד נכתב בכתבי סיום העסקה כי התובעת תשלם לנתבעת סך כולל של 54,092 ש"ח בגין השבת שלושת הרכבים. אין מחלוקת כי הנתבעת והתובעת חתמו על הסכם לעניין הניסאן, כאשר הנתבעת העבירה 4 שיקים בנוגע לשכירת הניסאן. השיקים לא הופקדו בחשבון הבנק של התובעת.

10.ביום 6.11.08 הגישה התובעת מיוזמתה בקשה למתן צו הקפאת הליכים משפטיים במסגרת פש"ר 2697/08, אשר ניתנה על ידי בית המשפט המחוזי על פי החלטה מיום 6.11.08, מונה רו"ח חיים קמיל כנאמן החברה לשם ביצוע הצו.

11.ביום 4.2.09 החזירה הנתבעת לתובעת את המכונית הראשונה. ביום 31.1.10 השיבה הנתבעת לתובעת את המכונית השנייה וביום 2.4.09 הוחזרה המכונית השלישית. המיצובישי נתפסה על ידי התובעת ביום 17.2.09. ביום 31.10.09 הוחזרה המכונית הרביעית.

דיון והכרעה 

12.המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לביצוע כתבי סיום העסקה. התובעת טוענת כי בין התובעת לנתבעת הושגה הסכמה ולפיה הנתבעת תמכור לתובעת את המכונית הראשונה, השלישית והמיצובישי לפני מועד סיום העסקאות בגינם, ומנגד תזוכה הנתבעת בסכומים הנקובים בכתבי סיום העסקה. לטענת התובעת משלא החזירה הנתבעת את הרכבים לתובעת הרי שהתובעת איננה מחוייבת לסכומים כלשהם לנתבעת. אין מחלוקת כי המכוניות הוחזרו בחלוף חודשים (לפחות 3 חודשים) ממועד הפגישה בין הערב לסוכן.

13.לטענת הנתבעת הסכמי סיום העסקה נוסחו על ידי התובעת, נשלחו בתשדורת פקסימיליה עם לוגו של התובעת ומספר הפקס של הסוכן להחזרה לאחר שיחתמו על ידי הנתבעת. מכאן שמדובר בהצעה שהתקבלה והפכה להסכם מחייב בין הצדדים. לטענת הנתבעת בעקבות מתן הצו להקפאת הליכים שרר כאוס בתובעת וחילופי גברי ולכן התובעת התנערה שלא כדין מהתחייבויותיה שבכתב ופעלה בניגוד להסכם.

14.ביום 26.11.08 שלח עורך דין אביחי ורדי, בשם נאמן התובעת, מכתב לנתבעת ובו התראה על כך שהתשלום החודשי לתובעת לא שולם כסדרו וכי באם לא יבוצע התשלום בתוך 24 שעות ינקטו הליכים משפטיים. בתגובה שלח הערב מכתב ביום 30.11.08 ובו מצוין כי ביום 23.10.08 נערך ונחתם הסכם בין התובעת לנתבעת על רכישת רכב חדש וכן נקבע הסכם על החזרת 3 כלי רכב. עוד הוא מציין במכתב כי בגין החזרת כלי הרכב התחייבה התובעת להפיק המחאה לטובת הנתבעת על סך 59,000 ש"ח כאשר התובעת הפרה הסכמות אלה תוך גרימת נזקים והוצאות לנתבעת.

15.לאחר קריאת טענות הצדדים ושמיעת הראיות אני קובעת כי דין התביעה להתקבל. עיון בכתבי סיום העסקה מעלה כי צודקת התובעת בטענתה כי בין הנתבעת לתובעת הושגה הסכמה לפיה הנתבעת תמכור לתובעת את הרכבים המנויים בכתבי סיום העסקה לפני סיום העסקאות בגינם, ומנגד תזוכה הנתבעת בסכומים הנקובים שם. הסכמה שכזו חייבה את הנתבעת להעמיד את הרכבים לחזקתה של התובעת בסמוך למועד ההסכם. רק לאחר העמדת הרכבים יכולה הייתה הנתבעת לטעון כי מגיעים לה כספים כלשהם. בפועל אין מחלוקת כי הרכבים לא נמסרו לתובעת אלא חודשים לאחר מכן, כאשר המכונית הראשונה הוחזרה ביום 4.2.09 בחלוף למעלה משלושה חודשים מאז החתימה, ואילו המכוניות האחרות הוחזרו במועדים מאוחרים יותר. מכאן שההסכם כלל לא מומש על ידי הצדדים ולכן לא ברורה טענת הנתבעת אשר היא שהחזיקה ברכבים, המשיכה להשתמש בהם, לא שילמה בגינם וטוענת כנגד התובעת להפרת הסכם. לעניין זה הסבירה הגברת אביגדורי מטעם התובעת כך: "היה והנתבעת הייתה מממשת את כתבי הסילוק ומחזירה את הרכבים לדורנט, המסמכים היו נכנסים למערכת".

16.יתר על כן, המכוניות השנייה והרביעית כלל לא היו במסגרת ההסכמה בכתבי סיום העסקה וגם אותם השיבה הנתבעת לתובעת חודשים לאחר שחדלה לעמוד בתשלומים החודשיים. המכונית השנייה הוחזרה לתובעת רק ביום 31.1.10 והמכונית הרביעית הוחזרה ביום 13.10.09. לא ברור מדוע חדלה הנתבעת לשלם את התשלומים החודשיים עבור כל אותן מכוניות ומאידך לא השיבה אותן לחזקת התובעת אלא במועדים מאוחרים בהרבה.